יעל אלקראט חיה כבר שמונה עשרה שנה בניו יורק. היא מומחית להוראת אנגלית וגישור בין תרבותי והקימה את העסק שלה 'Easy Talk', שעוזר לישראלים בלימוד אנגלית ובגישור בין שפה, תרבות וזהות.
הרילוקיישן שלה לא התחיל משליחות מסודרת או הצעת עבודה. זו הייתה החלטה משפחתית, מתוך רצון לנסות להגשים את החלום האמריקאי ובלי לדעת לאן זה יוביל.
במה עבדת לפני הרילוקיישן?
"לפני המעבר עבדתי בברליץ בישראל. לימדתי אנגלית והייתי אחראית פדגוגית. אנגלית תמיד הייתה הפאשן שלי, לא רק השפה עצמה אלא גם הגישור התרבותי שמגיע איתה.
המעבר לארצות הברית קשור כמובן לזה שאני דוברת אנגלית מהבית. נולדתי להורים אמריקאים ואני גם אזרחית אמריקאית מלידה, אז מבחינת ניירת אמרנו שזה יהיה יחסית קל. אני יודעת שזה אתגר מאוד גדול להרבה מהגרים שרוצים לעבור לארצות הברית.
רצינו, כמו הרבה ישראלים, לנסות אמריקה. אז לקחנו את עצמנו לתוך הדבר הענק הזה, ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות, כדי לראות איך אנחנו יכולים להתפתח ולאן זה יוביל. לא נשלחנו מטעם העבודה, זו החלטה שעשינו שנינו ופשוט הגענו לשם"
איך נראו החיים שלך אחרי המעבר?
"בעלי דאז עבר קודם, ממש עם כמה אלפי דולרים בכיס, ועבד בהתחלה במובינג. חמישה חודשים הייתי בארץ לבד עם שני ילדים קטנים, עוברת בין ההורים שלי להורים שלו, בלי לדעת מתי זה ייגמר. כשהגעתי לניו יורק גרנו בהתחלה אצל אח שלו בדירת חדר. ארבעה אנשים בחדר אחד והוא ישן על הספה. במקביל המשכתי ללמד אונליין בברליץ, בשעות של ישראל. הייתי קמה בשלוש לפנות בוקר כדי ללמד. זה היה מאתגר אבל שמחתי שהייתה לי את ההזדמנות להמשיך לעבוד, וגם במה שאני מאוד אוהבת.
הגענו לשם בסוף דצמבר, אז גם קיבלנו את הבום של הקיפאון של ניו יורק, ולמרות שבאתי מבית אמריקאי, ואני דוברת אנגלית שפת אם, ויש לי את הניואנסים התרבותיים האמריקאים, אני גם קיבלתי איזשהו הלם תרבותי, כי לא גדלתי בארצות הברית, גדלתי בארץ, עם כל התרבות הישראלית ואיך שמתנהלים שם, והיו דברים מאוד מאתגרים."
מתי התחלת להרגיש שהקריירה שלך הולכת לכיוון חדש?
"בערך חודש וחצי אחרי שהגענו. דרך חיבור משפחתי הגעתי לפגישה עם מי שהייתה אז אחראית כוח אדם במשלחת הרכש של משרד הביטחון הישראלי. הגעתי בלי ציפיות, ופשוט נדלקו עליי. זה הפך לשיתוף פעולה של אחת עשרה שנים, עד הקורונה."
מה קרה בקורונה?
"ניסיתי להעביר את הלימודים לאונליין, אבל אנשים פחות היו רגילים לזה אז. המשפחות הצעירות שבאו עם ילדים התקשו לפנות זמן ללימודים תוך כדי שילוב של עבודה והכאוס שנוצר בבית. והמבוגרים יותר, בלי הילדים בבית, הייתה להם בעיה תפיסתית ללמוד דרך המחשב. הם לא היו רגילים לזה. כשהבנתי שהקורונה לא הולכת להיעלם בקרוב, החלטתי לפתוח קבוצות חינמיות. בעיקר כי הייתי צריכה, בשביל הנשמה שלי, להמשיך ללמד, להיות באינטראקציה עם אנשים, להעביר את הידע שלי ולעזור להם עם האנגלית. זה עבד נהדר. זה התחיל בחינם, עבר למחיר סמלי ובהמשך למודל עסקי יציב יותר. ובעיקר, הקורונה לימדה אותי שאי אפשר לבנות עסק על לקוח אחד. זה היה wake up call אמיתי."
לדעתך השינוי הזה היה קורה גם בלי הרילוקיישן?
"אי אפשר לדעת. לדעתי יש לנו אין סוף עולמות מקבילים, שבכל מזלג של החלטה, יש עולם מקביל. אני לא חושבת שהייתי פותחת עסק בארץ, הייתי מתעסקת באנגלית כי זה הפאשן שלי- בגישור של תרבויות ושל שפה, אבל כנראה הייתי מתפתחת כשכירה. הרילוקיישן יצר תנאים שבהם הייתי חייבת להתפתח לכיוון שלא חשבתי עליו בארץ."
מה היית ממליצה לנשים שנמצאות בתחילת הדרך ברילוקיישן?
"אני מכירה את זה משני הכיוונים - מצד אחד מתוך האתגרים שלי שחוויתי באופן אישי, ומה אני הייתי צריכה לאמץ ולשנות ולעשות אחרת, ומהצד השני- מהחוויות והאתגרים של הלקוחות שלי. מכיוון שאני לא "רק" מורה לאנגלית, אלא גם הרבה מעבר לזה, אני מוצאת את עצמי, מדרבנת, מחזקת, מדריכה ומכוונת במהלך הפגישות. סוג של מנטורית, גם. כל אחת באה עם הצרכים שלה, עם המטרות שלה, עם האתגרים שלה. יכול להיות שבן או בת הזוג שהתלוו היו בעלי עסק והיו צריכים לסגור אותו, או בתפקיד מאוד בכיר והיו צריכים לעזוב אותו.
לראות את כל הדבר הזה בתור הזדמנות, לא לשכוח שבאנו לפה מתוך בחירה, ושבתוך הקשיים האלה לנסות תמיד לראות, כמו כל דבר בחיים, אני מנסה בעצמי, לראות תמיד את הטוב שקורה. לא לשכוח שאנחנו לא מתחילות מאפס. אנחנו מגיעות עם ניסיון, עם חוזקות, עם סיפור. הרילוקיישן הוא הזדמנות להוסיף, לא למחוק. לפתוח אוזניים, לפתוח עיניים, לפתוח את הלב, לפתוח את הראש, כי אז באמת דברים נכנסים פנימה, בלי שאנחנו אפילו שמות לב. ואם את באה בגישה כזאת, גם האנגלית שלך נשמעת אחרת.
בסופו של דבר זה תלוי בנו, ובעיניי זה משפט שנותן כוח. הליבה של העניין זה המיינדסט וללכת אחרי הלב ולעשות מה שממלא אותך."
מה התוכניות שלך להמשך?
"אני אוטוטו פותחת קבוצות אנגלית לשורדי הנובה ואני רואה בזה משהו מאוד שליחותי.
לתת להם את האפשרות להרצות באנגלית ולספר את הסיפור שלהם, עם כל השיקום המטורף שיש להם לעשות. זו זכות גדולה להיות חלק מהדבר הזה ולעזור להם להביא את עצמם למטרות שלהם.
יש לנו גם קבוצות למשפחות שחוזרות לישראל, קבוצות ילדים קטנות, כדי לשמר את האנגלית לילדים שלהם.
אני עובדת עם הרבה חברות, בכל הגדלים, גם חברות בינוניות וגם גדולות, ללמד אנגלית, את העובדים והמנהלים.
בנוסף אני מעבירה הרצאות וסדנאות לחברות, צוותים ויזמים ישראלים, על איך הם יכולים להתנהל מול הקולגות והלקוחות האמריקאים שלהם, בצורה נינוחה ומיטבית."
מתנה שקיבלת מהרילוקיישן מעבר לקריירה?
"פתיחות. היכולת לפנות לאנשים, ליצור קשרים, להאמין שיש לי מה לתת. פעם הייתי הרבה יותר מהססת. היום אני פשוט עושה."
ומה חסר לך מישראל?
"קוטג' תנובה. באמת. וחוץ מזה המשפחה והחברים. זה לא נעלם, רק לומדים לחיות עם הגעגוע."
הסיפור של יעל חידד לי עד כמה חשוב לזרום עם התשוקות שלנו ולהאמין בעצמנו ובדרך שלנו. לא תמיד השינוי מתחיל מתכנון, אלא מהסכמה להיות בתנועה, מהיכולת להיות פרואקטיביות ויצירתיות גם כשהדברים לא ברורים. החיבור של יעל בין תרבות לשפה מדבר אליי מאוד. לאורך השנים בחו"ל, כשעברנו מגיאורגיה לצרפת ואז לקנדה, הבנתי יותר ויותר את הקשר ההדוק בין השתיים.
אם את מרגישה שאת צריכה חיזוק באנגלית, או שהאנגלית שלך טובה אבל את מתקשה להתנהל בזירה המקצועית בלי הניואנסים התרבותיים, יעל היא בדיוק הכתובת. הירשמי לערוץ היוטיוב שלה או צרי איתה קשר כאן, בפייסבוק או באינסטגרם.
הערות