"המקום הזה של אין כלום דוחף אותך להמציא יש מאין. וזה מדהים" מירב גונן

מאז הרילוקיישן הראשון שלה, מירב עברה מסע יוצא דופן. היא לא תכננה להיות עצמאית, אבל החיים הובילו אותה לשם. אחרי שהחברה ששלחה אותה לבודפשט סגרה את פעילותה, היא נאלצה להמציא את עצמה מחדש. היא למדה שפה חדשה, ועם הרבה נחישות ותעוזה היא בנתה קריירה עצמאית והקימה מאפס שני עסקים מצליחים בתחומי התיירות והנדל״ן. גם המעבר לפורטוגל, הגירושים, וקשיי ההסתגלות של הילדים לא עצרו אותה. מירב מאמינה שדווקא מתוך המשברים שחוותה, הבלבול וחוסר הוודאות- נולדו האומץ, הגמישות והיכולת שלה להמציא את עצמה שוב ושוב. 

איך התחיל סיפור הרילוקיישן שלך?

"הרילוקיישן הראשון היה להונגריה לפני 14 שנים, וזה היה מאוד נוח. עבדתי בזמנו בחברת יצוא ששיווקה סחורה חקלאית לאירופה. תמיד היה לי חלום לגור תקופה קצרה בחו״ל, וכשנוצרה ההזדמנות, קפצתי עליה בשתי ידיים. הפרויקט היה אמור להימשך שנה אבל בסופו של דבר נמשך כמעט שנתיים וחצי, ואז הייתי בפרשת דרכים." 

ספרי לי על התקופה הזאת

"שם עלתה לראשונה השאלה 'מה אני עושה עכשיו?' כל החיים שלי הייתי שכירה. אף פעם לא היה לי חלום להיות עצמאית, זה לא היה בווישליסט שלי. אני באתי מבית שבו חונכתי לעבוד במקום יציב עם פנסיה מסודרת, הכול מאוד שמרני. אז לא, לא הייתה לי איזו גחמה להיות עצמאית. אבל פתאום, בסיטואציה של אחרי שנתיים וחצי בבודפשט, שכבר התרגלנו, ואהבנו את העיר, לא רציתי לעזוב, אז התחלתי לחפש עבודה כשכירה. הרעיון של להיות עצמאית בכלל לא עלה בשלב הזה. אבל ב-2014, לחפש עבודה כשכירה בהונגריה, כשאת לא דוברת הונגרית, זה בעייתי. הייתה לי הזדמנות לעבוד בחברת 'אסתי לאודר', אבל אחרי שלושה-ארבעה חודשים הבנתי שזה לא זה. הרגשתי תסכול אדיר. הייתי רוצה לספר לך איזה סיפור השראה זה היה, ואיך ישר חשבתי איזו זכות נפלה בחלקי להיות עצמאית, אבל זה לא נכון. אני זוכרת שהייתי קמה בבוקר, לוקחת את הילדים לבית ספר, חוזרת הביתה ופשוט בוכה במיטה. וערן, בן זוגי באותה תקופה, תמך מאוד, הוא הציע לי לעצור, פעם אחת בחיים, ולהנות מהזמן לעצמי. אבל במהות שלי זה לא אני, אני צריכה להרגיש בעשייה. הקריירה שלי ומה שאני עושה, הוא חלק מאוד חשוב מהזהות שלי."

 מה הוביל אותך בכל זאת לפתוח את העסק?

"הכרתי מישהו שהיה לו עסק תיירות בווינה והוא הציע לי להצטרף כפרילנסרית, לעזור לתיירים ישראלים. באותם ימים בודפשט עדיין לא היתה, כמו היום, יעד פופולרי בקרב ישראלים אבל הוא זיהה את הפוטנציאל של השוק. אמרתי, מה רע? ננסה. ככה נולד המייל 'Ask Merav' אנשים פשוט שאלו אותי כל מה שהם צריכים. לא תכננתי לפתוח עסק, זה פשוט קרה."

ואיך משם זה התפתח לנדל"ן?

"אהבתי נדל"ן מאז ומתמיד. אמרתי לעצמי, יש לי זמן פנוי והשוק מתחיל להתאושש, אולי זה הזמן לנסות. קנינו דירה להשקעה, חילקנו אותה לשתי יחידות והשכרנו לסטודנטים. זו הייתה עסקה שעשתה 14% תשואה. כל כך נהנינו שאמרנו נקנה עוד. עוד לא דמיינתי שזה יהיה סוג של ביזנס. ומשם זה התגלגל, משפחה, חברים, אנשים שפגשתי בסיורים התחילו לבקש שאעזור להם. בלי להתכוון הפכתי לעצמאית וניהלתי עסק מלא. הכול היה מפה לאוזן וליוויתי עשרות, או אולי אפילו יותר ממאה משקיעים לאורך השנים, שרצו לקנות נכס, למגורים או להשקעה. ועיקר הפעילות העסקית שלי היתה נדל"ן עד 2017."

מה קרה אז?

"ב-2017 ערן הרים דגל שהוא כבר לא יכול לחיות בהונגריה, הוא היה על הקו אפריקה-בודפשט, והוא הציע שנעבור למקום אחר. לא רואים, אבל יש לי כנפיים על הגב, אם רק אומרים לי, בואי- אני באה. אמרתי 'יאללה, הרפתקה, מקום חדש'. החלטנו לבדוק את פורטוגל, שילבנו טיול עם בדיקת רקע מקדימה וממש אהבנו את פלמלה. לא היה לנו זמן להעמיק, אבל ידענו שעושים את המעבר. בשנה הראשונה בפורטוגל אני לא מנסה לחפש את עצמי מבחינה תעסוקתית, כי אני חיה על הקו, פורטוגל-הונגריה-ישראל, קראו לי אז התיירת המעופפת.
לא חשבתי שאני אפתח עסק בפורטוגל, והיה לי מאוד נחמד ההפרדה המאוד מובהקת בין בית ומשפחה בפורטוגל, וביזנס בבודפשט. אחרי שנה בפורטוגל, התחלנו לברר על מחירים ועל אפשרויות הנדל"ן באזור שלנו. ואז הבנתי שאני יושבת על כר זהב, כי האזור שלנו סופר מעניין. מי שדחף אותי להקים את הפעילות בפורטוגל היה אסף, מי שהיה השותף העסקי שלי אז, ובן זוגי היקר היום. את העסק הראשון שלנו בפורטוגל פתחנו ביחד, הוא נקרא 'Burtucala'- ליווי וסיוע למשקיעים או למשפחות לרכוש נדל"ן בפורטוגל, והמשכתי לעבוד בשתי הטריטוריות- מצד אחד הונגריה, טיסות על הקו, ומצד שני עובדת פה בפורטוגל."

אילו אתגרים היו בדרך?
"בפורטוגל היה מאוד מורכב בהתחלה. מנטליות אחרת, שוק אחר, הלוואות, בנקים, מינופים, שיפוצים. וכשסוף סוף התאפסנו והתחלנו לעלות על הגל, הגיעה הקורונה. אנשים לא יכלו לטוס, לראות נכסים, עסקים נסגרו, חשבו שסוף העולם הגיע. היו שנתיים ממש לא פשוטות. ואז גם נכנס הסיפור האישי שערן ואני החלטנו להתגרש אחרי מעל 20 שנה ביחד, והוא רצה לחזור לגור בארץ. אז היה נורא קשה להחזיק את הכל."

איך התמודדת?

"אחרי הגירושים כשערן חזר לגור בארץ, מצאתי את עצמי כמעט חד-הורית. בתור מי שכל הזמן הסתובבה בעולם והייתה על הקו, נהייתי פתאום עסוקה בבית בפול-טיים ג'וב. 
גם את העסק עם אסף העדפתי להפריד, כי הכל נהיה כבר ספגטי אחד גדול. 
הרגשתי שחזרתי לנקודת ההתחלה- מה עכשיו? לאן את ממשיכה מכאן? הדברים השתנו, המציאות הכלכלית השתנתה מאוד. הרגשתי שיהיה נכון יותר לחזור להונגריה, למוכר והידוע. בינואר 22 חזרנו להונגריה והמשכתי לעבוד בשתי החזיתות. אבל אחרי ניסיון נחמד של חצי שנה, לבקשת הילדים חזרנו לפורטוגל. אני תמיד אומרת שאמנם זו הייתה הפעם השנייה אבל עבורי הפעם הראשונה. כי זו הייתה החלטה רק שלי והבנתי שאני צריכה לחזור ולהקים משהו בפורטוגל, אני צריכה לגדל פה את הילדים, ולמצוא פה את מערכות התמיכה, לעשות הכל מאפס. זה היה קשוח, אבל מה שלא הורג מחשל. חזרתי להקים מחדש את 'Ask Merav', עם ליווי של עסקאות בפורטוגל בדגש על רילוקיישן, כי צברתי מספיק ניסיון בשביל לעזור לאחרים. גם פתחתי קבוצה בפייסבוק שנקראת 'ישראלים בסטובל והסביבה'."

מה החלום הבא?

"אסף ואני הגענו לתובנה שאמנם אני מתעסקת בעיקר בעולם הנדל"ן, אבל אני יכולה לעשות כל דבר, הייתי יכולה גם למכור יכטות או מכוניות. אני באופן אישי אוהבת נדל"ן, זה עושה לי את זה, אבל אני בעיקר אוהבת את הדינמיקה עם האנשים. את זה שלקוחות מגיעים אליי עם אג'נדה ואני מקלפת אותה ומבינה לעומק מה גורם לזה, ועל איזה פחד זה יושב. הרי בסוף הכל מושפע מתשוקה או חלום או איזה אורח חיים אני רוצה. Ask Merav קיבל משמעות אחרת כי החיים שלי הם באמת ספר פתוח. אומרים לי לפעמים, 'וואי, את אשת מכירות מעולה'. אני לא. אם אני צריכה עכשיו למכור לך משהו, סביר להניח שאת לא תקני אותו. אבל אם אני מאמינה במשהו, אם אני יודעת לספר על חוויה שלי, לטוב או לרע, אנשים יכולים להזדהות, או להיזהר מאיפה שאני נפלתי, או לאמץ את הכלים שאני קיבלתי."

מה היית ממליצה לנשים שנמצאות היום במקום שבו את היית אז?

"את יכולה לבחור לקחת את זה למקום של בלבול וויתור, לא להניע את עצמך קדימה. או לחבק את הקושי ולהבין שהוא חלק מהתהליך. תנסי, לא תצליחי, מה יקרה? אני מאמינה שהכל משתבש לטובה. לא לפחד מההתרסקות, היא תקרה, וזה חלק מהדרך."

מה שהכי נגע בי אצל מירב זו הכנות שלה. היא לא מייפה את הדרך ולא מסתירה את הרגעים הקשים, אלא מדברת עליהם באומץ ובפתיחות. בכל מעבר היא גייסה מחדש כוחות, למדה, התפתחה ובחרה לצמוח. היא לא שקעה ברגשות השליליים אלא ידעה להכיר בהם, לשהות בהם רגע, ואז להפוך אותם למנוע של תעוזה, נחישות וצמיחה. הסיפור שלה הוא תזכורת לכך שגם ברגעים של חוסר ודאות, אפשר לבחור לקום, לנשום 
עמוק, ולהתחיל שוב. אם את מחפשת נדל"ן בהונגריה או בפורטוגל, המלצות לחופשה או כל דבר אחר שתרצי לשאול את מירב -מוזמנת לפייסבוק או לאינסטגרם שלה.