"הבלוג, הפודקאסט, הייעוץ– הכול התחיל מתוך צורך פנימי, מתוך רצון שלא נרגיש לבד." מאיה חן

מאיה יצאה לרילוקיישן משפחתי לארה"ב בשנת 2011 בעקבות העבודה של בעלה (והחלום שלו). עם המעבר החלה מסע אישי ומקצועי של גילוי עצמי, התפתחות והובלת יוזמות קהילתיות משמעותיות- הקימה בעשר אצבעות את הפודקאסט המצליח 'נשים מספרות רילוקיישן', וליוותה משפחות רבות ברילוקיישן לארה"ב. היום, אחרי יותר מעשור אחרי, מאיה היא מאמנת ונומרולוגית, היא מתמקדת בתחומים של חיבור לאינטואיציה והקשבה לגוף, והיא משלבת את הנומרולוגיה ככלי באימונים שלה. 

 במה עסקת לפני הרילוקיישן?

"לפני הרילוקיישן, עסקתי בתחום החינוך וההדרכה. התפקיד האחרון היה בצבא, התגייסתי לקבע שני, הייתי אחראית על תחום ניהול ידע בחיל חינוך. למדתי את התחום הזה מאפס, והבנתי כמה הוא ממלא אותי, וכמה אני מאמינה בזה שכדאי וצריך לשתף ידע, לא להשאיר הכל אצלנו, לשמר את הידע שיש לנו ולהעביר אותו הלאה- זה נחרט אצלי מאוד חזק. זו אחת מהסיבות שגרמו לי בהמשך להקים בלוג ופודקאסט, לשתף עם מי שצריך את הידע הרב שצברתי."

 ואיך צץ הרעיון למעבר לארה"ב?

"בעלי רצה רילוקיישן כל השנים, כבר בדייט השלישי שלנו הוא הודיע לי שהוא רוצה לעשות רילוקיישן. הייתי מאוהבת ובכלל לא חשבתי על זה לעומק. אחרי כמה שנים נוצרה הזדמנות. אני זוכרת את הרגע שהיינו צריכים להחליט סופית אם הולכים על זה- ישבנו אחד ליד השניה, אנחנו באמת הולכים לעשות את זה? יאללה, הרפתקה, מה יכול לקרות? שנתיים-שלוש, נזרום. לוחצים על הכפתור שמאשר את הצעת העבודה. הרגע של הלחיצה הזאת היה שילוב של פחד עם התרגשות, הכל יחד."

ואז נוחתים באמריקה, איך ההרגשה? 

"הגענו לרדמונד, במדינת וושינגטון סטייט. הגדול שלי, אורי, היה בן שלוש וחצי, טליה הייתה בת תשעה חודשים. אחת ההחלטות הכי חשובות שעשינו היתה שאימא שלי באה איתנו. הייתי חסרת כיוון, הרגשתי שאני לא מצליחה להתאפס. היא שימשה עוגן עבורי ומאוד עזרה לי, לקחה את העניינים לידיים- דאגה לילדים, עשתה קניות, בישלה, נשארה עם הילדים כשהייתי צריכה. אם מסתדרים עם ההורים וזה מתאפשר- אני מאוד ממליצה על זה, זו הייתה ההחלטה הכי חכמה שיכולנו לעשות. 
אחרי שאמא שלי חזרה לישראל, והבן הגדול שלי נכנס לגן, נשארתי בבית עם תינוקת והייתי צריכה להסתדר לבד תוך כדי ההסתגלות וההתנהלות היומיומית. זה לא היה פשוט אבל מכיוון שאני בן אדם מאוד יוזם ופרואקטיבי, התחלתי ליצור קשרים עם אנשים. אני לא אוהבת להיות לבד, חיפשתי חברה, והבנתי שאם אשאר בבית, אני לא אמצא חברה."

מתי הרגשת צורך בשינוי?

"הבת שלי נכנסה למסגרת, בהתחלה מאוד נהניתי להיות חסרת ילדים בבית, שיש לי שקט וזמן לעצמי. אבל בגלל שיש לי קוצים בתחת, ואני מאוד אוהבת להיפגש עם אנשים, מהר מאוד הרגשתי שמשהו חסר לי, שאני רוצה לעשות עוד. לא בדיוק ידעתי מה אני רוצה לעשות. הייתה לי מורה לאנגלית והיא ייעצה לי ללכת להתנדב- להכיר אנשים, לתרגל את השפה, לצאת מהבית, לקבל ניסיון בחברה אמריקאית. ביום שבו התחלתי להתנדב בעיריית קירקלנד, קיבלתי הצעת עבודה .היקום אמר לי לזוז, לייצר תנועה, וככה הוא עזר לי. עבדתי כמנהלת משרד שנתיים עם בוס ישראלי, היו בינינו יחסים ממש טובים. בשנתיים האלה, גם התנדבתי בבית ספר, ב-PTA. 
כשנולד הבן השלישי שלי, עומרי, עזבתי את העבודה. זו היתה שנה מאוד טובה אבל מהר מאוד הבנתי שחסר לי משהו לנפש, משהו לעשות, לעזור לאנשים אחרים. אחרי שהכנסתי אותו לגן, הבנתי שאני קצת בדכדוך, הרגשתי שאני לא מממשת את עצמי, שהמקום שלי הוא לא רק להיות בתוך הבית, ילדים, הסעות, אלא שחסר לי משהו אחר. זו הייתה תקופה שקראתי המון ספרי התפתחות אישית וגם התחלתי ללכת לטיפול שמאוד עזר לי, והעלה לי את הביטחון העצמי. 
במקביל הקמתי עם חברה יוזמה שקראו לה 'שישי נשי קהילתי'. נפגשנו פעם בחודש, נשים בקהילה, וכל פעם מישהי אחרת היתה מעבירה הרצאה לכולן. זו היתה הזדמנות להכיר עוד נשים והיה למפגשים האלו המון צורך. 
אז נוצרה הזדמנות להיות ה-PTA President בבית ספר. במשך שנתיים הייתי בתפקיד וזה היה מדהים. פתח אותי להכיר אנשים, לדבר אנגלית, להוביל, לנהל אירועים, להביא את עצמי לידי ביטוי, להיות בקשר עם ההנהלה, ללמוד לעבוד עם מתנדבים- הוא באמת שינה אותי לגמרי ופיתח אותי בצורה משמעותית. לכל מי ששואל אותי אני תמיד ממליצה ללכת להתנדב במשהו שאוהבים."

מה קרה אחרי שנתיים?

"הגיעה הקורונה. מצד אחד זה היה טוב, היה כיף להיות בבית, עם המשפחה, להוריד הילוך. ומצד שני, שוב, לא היה לי את האנשים, לא הייתי בחוץ, העשייה נורא חסרה לי. ואז החלטתי שזה הזמן סוף סוף להוציא לפועל את החלום שהיה לי כל השנים, לפתוח בלוג, לכתוב את כל מה שאני יודעת. פתחתי בלוג, קראתי לו 20 דקות מסיאטל- בגלל שכל דבר שם היה 20 דקות אחד מהשני. התחלתי לכתוב שם סיפורים ודברים שלמדתי על רילוקיישן. בהמשך, כמוך, התחלתי לראיין אנשים, כי למה שאני אביא רק מהידע שלי? רציתי לשתף ידע גם מאנשים אחרים. 
לא עבדתי, הייתי בבית עם הילדים, וזה היה מפלט שלי. הכתיבה, הבלוג. נהניתי מהכתיבה, ולאט-לאט אנשים התחילו קצת להגיב גם ולעקוב אחרי יותר. אני בן אדם פרואקטיבי, כמשהו חסר לי, אז אני הולכת ועושה אותו."

איך נולד הפודקאסט? 

"ב'שישי נשי' הכרתי את שיר מרדכי שליין ולימור שוורץ. ידעתי שיש להן פודקאסט, 'חיות רילוקיישן'. ראיינתי את שיר לבלוג שלי ומתוך זה עלה הרעיון לראיין נשים ולהקים פודקאסט משלי, 'נשים מספרות רילוקיישן'. שיר ולימור עזרו לי בזה ולימור הייתה המרואיינת הראשונה שלי. הן מאוד תמכו בי, ונהיינו חברות ממש טובות. היתה להן קבוצה בפייסבוק של הפודקאסט שלהן. בגלל שהתחברנו, וגם אני בתחום הרילוקיישן, זה היה מאוד הגיוני וטבעי שאני אצטרף אליהם, ואנהל איתן את הקבוצה. ככה נולדה הקבוצה 'ביחד ברילוקיישן' שאנחנו, שלושתנו, מנהלות יחד."

כל היוזמות והדברים שעשית, דורשים המון אנרגיות, איך הצלחת לשלב הכל?

"נכון, אבל כשאני אוהבת את מה שאני עושה, אני משקיעה בו. הבלוג, הפודקאסט, הכל התחיל בתור דברים שחסרו לי. רציתי שאף אחת לא תרגיש לבד כמו שאני הרגשתי. אני מאמינה שכעושים משהו מתוך צורך פנימי ורצון פנימי, אז עושים את זה בכיף. השיתוף של הידע שלי מוסיף לי תחושת משמעות, עצם זה שאני עוזרת לאנשים אחרים." 

בישראל היית שכירה כל השנים, איך היה להיות עצמאית פתאום?

"זה היה הכי טבעי בעולם. לא היה רגע של החלטה חדה לעבור משכירה לעצמאית – זה פשוט קרה, בהדרגה, מתוך החיים עצמם. אני פחות אוהבת שאומרים לי מה לעשות, אוהבת לקבוע את הקצב שלי, ולדעת מה טוב לי, ולשלוט על התכנים שלי."

אלו אתגרים פגשת בדרך?

"האתגר המרכזי שליווה אותי כל השנים הוא בדידות. בגלל שאני מאוד אוהבת חברה ואנשים. הרגשתי הרבה פעמים תחושה של בדידות, שאין לי חברות, שאין לי עם מי לחלוק ולשתף. 
לאורך כל הדברים שעשיתי, המוטיב הזה של לא להיות לבד, היה שם הרבה. גם היום, כשאני מאמנת, הכוונה שלי היא לתת את התחושה של את לא לבד במה שאת חווה, יש אנשים שיכולים להיות איתך שם."

ואיך התמודדת?

"בעלי הוא העוגן שלי לכל דבר. הגב הכלכלי שאפשר את זה, והגב הרגשי. הוא היה שם, והוא תמיד תמך בי ואפשר לי ללכת אחרי החלומות שלי. לאורך כל השנים, מאוד חשוב לנו לשמור על תקשורת פתוחה בינינו, לדבר על מה שקשה. גם הטיפול מאוד עזר לי. לדבר עם מישהי, להבין את עצמי. ובשנים האחרונות, החיבור לעצמי, לרגש, לאמונה שהכל לטובתי. וכמובן הנומרולוגיה, שנתנה לי פתח להבין שיש מבחינתי, איזושהי תוכנית גדולה יותר, וזה עושה לי סדר בראש."

מה יכול לעזור לדעתך לנשים בתחילת הדרך?

"הטיפ שלי משתנה כל הזמן, אבל היום אני אומרת – תקשיבי למה שטוב לך. אל תשכחי את עצמך בתוך כל הרילוקיישן, הילדים, השגרה. את חשובה. אפילו פעם בשבוע, תשאלי את עצמך – מה בא לי? מה טוב לי? ותתני לעצמך את זה."

איך הרילוקיישן השפיע על החיים שלך?

"הרילוקיישן פתח אותי לתכונות נוספות בעצמי והראה לי שאני מסוגלת. רכשתי בתקופת חיים הזאת כל כך הרבה ביטחון, ביטחון בעצמי וביכולות שלי. למדתי על עצמי מלא דברים חדשים."

איך את רואה את המשך הדרך המקצועית שלך?

"אני רואה את עצמי מאמנת שמשלבת את הנומרולוגיה ומביאה את הכלי הזה, הנומרולוגי, לכמה שיותר נשים, לא רק ברילוקיישן. בנוסף עושה סדנאות והרצאות. המטרה היא לעזור לנשים להבין את עצמן, להיות מאושרות יותר, לקבל יותר את מי שהן ואת המקום שהן נמצאות בו."

הסיפור של מאיה הזכיר לי כמה חשוב לפעול גם כשעוד לא יודעים בדיוק מה הכיוון, להתנדב, לנסות, להיות בתנועה.
מאיה לא חיכתה שהפתרון יגיע מבחוץ – היא יצרה אותו מתוך אינטואיציה, אומץ, ויכולת הקשבה פנימית. 
כל שלב בדרך – מההתנדבות ועד יוזמות קהילתיות – היה עוד לבנה בבניית הביטחון, הזהות המקצועית והאישית שלה. 
אם אתן מרגישות לבד, מחפשות חיבור לאינטואיציה, תוך הקשבה לגוף שלכן ושילוב הנומרולוגיה- מוזמנות ליצור קשר עם מאיה חן   באתר שלה , פייסבוק, אינסטגרם או בקבוצת הוואטאספ: 'רגעים של חיבור' וכמובן מוזמנות להאזין לפודקאסט שלה 'נשים מספרות רילוקיישן'.