"בזכות הרילוקיישן קיבלתי את האימהות שלי חזרה במתנה." יולית חונה

יולית הייתה עורכת דין מצליחה, גרה בבית החלומות שבנו בקיבוץ, היתה שותפה בפרויקטים קהילתיים- היא הרגישה שהיא בדרך הנכונה עבורה. אבל המעבר לסינגפור בעקבות שליחות של בן זוגה שינה את התמונה. מה שהרגיש בהתחלה כוויתור על הקריירה, המשיך כמסע מרגש, שבו יולית גילתה את יצר היזמות שלה, ייסדה חברה מאפס, וכיום היא מנכ"לית של EIVA, חברה גלובלית עם יותר מ80 עובדים שמגייסת עובדים מהפיליפינים לסטארטאפים וחברות טק למגוון רחב של תפקידים ומחוללת שינוי אמיתי בחיים של אחרים על-ידי יצירת הזדמנויות עבודה וחיבור בין מזרח למערב. את זה היא עשתה תוך כדי שלושה רילוקיישנים, ובלי לוותר על המשמעות האישית. 

 איך הכל התחיל?

"לפני הרילוקיישן עבדתי כעורכת דין, עוזרת משפטית לשופט. חשבתי שזו הדרך שלי, אהבתי את מה שעשיתי ונהניתי מזה. גם בהיבט המשפחתי- בדיוק סיימנו לבנות את בית החלומות שלנו בקיבוץ, הייתי פעילה בקהילה ולקחתי חלק בקבלת החלטות, משהו בי תמיד רצה להשפיע. הרגשתי שמצאתי את המקום שלי."

 נשמע מושלם, אז למה בכל זאת רילוקיישן?

"הרגשתי במרוץ עכברים, קינאתי במשפחות שעצרו את החיים שלהם ונסעו עם הילדים לשנה להודו, למשל. ואז חברים מהקיבוץ שיצאו לשליחות בשוויץ, הזמינו אותנו לבוא לבקר. זו הייתה חוויה פוקחת עיניים. הבנתי שאפשר לחיות גם אחרת.
כשהגיעה ההזדמנות לצאת לשליחות בסינגפור, לא היה לנו קל להסכים להצעה. היה לנו טוב בארץ- גרנו בבית שאהבנו, עם קהילה והרבה חברים טובים, הרגשתי סיפוק בעבודה. זו לא היתה בריחה מישראל – אלא בחירה מודעת לנסות דרך חדשה."

איך נראתה השגרה שלך בסינגפור? 

"בהתחלה לא התכוונתי לשנות כיוון. ניסיתי להיאחז בזהות הקודמת שלי כעורכת דין– חשבתי לנצל את הזמן לעשות את הדוקטורט שתמיד רציתי. אבל משהו בסינגפור תפס אותי. הקצב, הקדמה, הטכנולוגיה, מלא אירועים, עשייה. מהר מאוד הבנתי שאני לא רוצה לפספס את כל הטוב הזה. משפט שחברה אמרה לי פיקס אותי: "עוגן יכול להפוך למשקולת"- המחשבה להיאחז בניסיון המקצועי שלי כעו"ד בתור עוגן שימשוך אותי למעלה- גרמה לאפקט הפוך והתחילה להכביד עליי. שחררתי. פתאום הפכתי מזאת שעם הלשון בחוץ, ואין לה זמן לכלום, לאחת שהולכת ליוגה כל הזמן, משקיעה בעצמה, טועמת ממה שיש לעיר להציע מבחינת תרבות, אירועים, חברים- ניצלתי כל רגע וזה היה כיף לא נורמלי."

מתי התחלת להבין שהכיוון שלך משתנה?

"אני חושבת שזה התחיל לקרות אחרי שנה וחצי לתוך הרילוקשיין- אחרי שהילדים התאקלמו ואת יודעת איפה קונים את המעדנים שאת אוהבת ואיפה הרופא ילדים אז יש לך זמן להרהר קצת בעצמך. הילדים הסתגלו למסגרות, מצאנו חברים שהפכו למשפחה והרגשנו בבית. אני זוכרת שחברות שלי ואני ניסינו לחשוב על עסקים פוטנציאליים עד שהבנתי שכדי לפתוח עסק אני חייבת ניסיון בשוק המקומי. ויתרתי על האגו וניסיתי להגיש קורות חיים להמון משרות, אף אחד לא חזר אליי וזה היה נורא מייאש, לא ויתרתי. התחלתי להיפגש עם אנשים, להשקיע בנטוורקינג. ואז קיבלתי הזדמנות מחברה ישראלית, שמוכרת B2B. העבודה היתה קשה, המון שעות, כאילו חזרתי לימי ההתמחות. אבל בדיעבד התנועה הזו, העשייה, היא מה שהובילה אותי לשינוי. קיבלתי ניסיון במכירות, נכנסתי לעולם האי-קומרס. למדתי, ניסיתי, פיתחתי שלושה מוצרים, פתחתי עסק באמזון, עבדתי עם מפעלים בסין, הקמתי מותג – לגמרי מאפס. בהמשך התחברתי לחברה שעשתה שיווק דיגיטלי, ניהלתי שם צוותים – כולל עובדים מהפיליפינים – ושם נולד הרעיון להקים את EIVA."

למה דווקא EIVA?

"EIVA נולדה מתוך ההבנה שבשוק הפיליפיני יש המון נשים מאוד מוכשרות, משכילות ומסורות, שהשילוב שלהן בשוק העבודה המערבי הוא רווח לשני הצדדים. ההזדמנויות של מקומות העבודה הגלובליים שאנחנו יוצרים עבורן מאפשרות להן להישאר בבית, לא לעזוב את המשפחות שלהן כדי להתפרנס, ולהשתמש בידע והכישרון שלהן כדי לענות על הצרכים בשוק הגלובלי. תוך כדי העבודה עם נשים מהפיליפינים, הבנתי כמה ערך יש בכך שאני מאפשרת להן לעבוד מהבית, לגדל את הילדים, ולחוות קריירה מכבדת. EIVA  מחברת בין טאלנטים מקצועיים (בעיקר נשים) לבין סטארטאפים בכל העולם. אנחנו מייצרות הזדמנויות עבודה גמישות, עם שכר הוגן, ותוך התייחסות אמיתית לאדם שמאחורי קורות החיים."

אלו אתגרים היו בדרך?

"אחרי ארבע שנים בסינגפור, עברנו לבולוניה באיטליה. מה שהיה נראה כמו חלום התברר כאכזבה. אורח החיים המנומנם שם לא התאים לנו, והשפיע על העשייה שלי ועל תחושת המסוגלות. החלטנו על מעבר ללונדון, אנגליה. עצם זה שהעסק שלי מאפשר לי לעבוד מכל מקום בעולם הוא יתרון משמעותי בשבילי, ייחלתי לאפשרות הזאת, בלי החשש והחרדה להיות תלויה במקום שבו אני גרה. עדיין יש אתגרים כמובן אבל עם הזמן אנחנו הופכים להיות יותר סתגלנים, גמישים ופתוחים מחשבתית."

את מרגישה שהשינוי הזה היה קורה גם בלי הרילוקיישן?

"חד-משמעית לא. בישראל הייתי נשארת עורכת דין. אולי מאושרת, אבל לא מגיעה למה שאני עושה היום. הרילוקיישן אפשר לי להתנתק ממי שהייתי ולהבין שקיימים בי עוד רבדים."

מה את ממליצה לנשים שנמצאות היום בצומת הזה?

"תורידו מהאגו, כשרוצים להתחיל מחדש האגו לא משרת אותנו. 
תתחילו ממשהו, תנסו, תעזו- אי אפשר לדעת מאיפה יגיע הדבר הבא. כך גם החסמים ירדו לאט לאט וזה מאוד משחרר."

לסיום, במה הרילוקיישן הכי תרם לך?

"קיבלתי את האימהות שלי חזרה במתנה. אני מתרגשת להגיד את זה. מאוד אהבתי את מה שעשיתי בישראל אבל לא הצלחתי להשקיע מספיק זמן בילדים. היום אני עדיין אוהבת את עצמי ואת הקריירה שלי, אבל מצאתי את האיזון הנכון בין בית לעבודה."

יולית הזכירה לי למה כל כך חשוב לא להיאחז בזהויות שהגדרנו לעצמנו בעבר. ההשראה שלה טמונה ביכולת להעז לשחרר – לא מתוך קריסה, אלא מתוך בחירה. היא בנתה עסק מצליח, עם השפעה חברתית וערך נשי עמוק, אבל עוד לפני זה – היא בנתה את עצמה מחדש. וזה בעיניי הכוח האמיתי של רילוקיישן.  והיום, דרך EIVA, יולית עוזרת לחברות ברחבי העולם למצוא חיבורים אנושיים ואפקטיביים באמת – עם גמישות, שוויון, ומשמעות. למידע נוסף מוזמנות לאתר או לפנות ליולית בפייסבוק ולניקדאין.