26Jan
הגענו לקנדה, יום אחרי שהילדים התחילו בי"ס נכנסנו לבית שלנו. יותר מידי קומות, יותר מידי ארגזים, ויותר מידי וילונות מכוערים להוריד. ואני? לא יכולה לעשות שום דבר אחר עד שהכל מסודר. עולה יורדת, עוד קומה, עוד שרפרף, רק עוד וילון אחרון לפני שהולכת לאסוף את הילדים. אאווטש. אבל אחד רציני. כזה שאחרי שלוש לידות טבעיות אני מזהה שמשהו לא טוב קרה. קרעתי שריר בשוק של הרגל.
כמעט ארבע אחה"צ, יוני בעבודה, עדיין לא הכרתי כאן חברות טובות, בשעון ישראל מאוחר מידי בשביל להתקשר לפרוק בלי להלחיץ. מתחילים להתגנב להם רחמים עצמאיים. וגם.. עוד אין ביטוח בריאות פרטי, עוד לא נרשמנו לרופא. אז כמה שעות במרפאת WALK IN- פחות כיף. לשלם לכירופרקט ופיזיוטרפיסטית 100 דולר לפגישה- גם פחות כיף. יותר מידי ארגזים שנשארו לפרוק, ובן זוג שרק התחיל עבודה חדשה, שצריך לעבוד המון שעות ואין לו הרבה זמן לעזור בבית- לא כיף בכלל. עוד רחמים עצמאיים. עוד מרמור. על מי הם יצאו ? כמובן- יוני והילדים.
אחרי כמה ימים של באסה שאני מפסידה את הסתיו הראשון שלי בקנדה, שהתרכזתי רק בעצמי והאשמתי את כל העולם, הקשבתי לפודקאסט שבו הדגישו כמה חשוב בזוגיות, במיוחד ברילוקיישן, להכיל את הקשיים של האחר. ואני, כאילו לא עברו יותר משש שנים מאז שיצאנו לרילוקיישן, פתאום מבינה- שלרגע כמעט שכחתי כמה זה מורכב בשבילו עכשיו. להתחיל עבודה חדשה, ארגון חדש, תרבות ארגונית חדשה, בלי חברים, צריך להוכיח את עצמו, הכל על הכתפיים שלו.
ההתעסקות הבלעדית בתפעול של הבית, הילדים ובן הזוג, בלי להכניס בכלל השקעה בעצמי, בעסק שלי, בגוד טיים, בלבסס קשרים חברתיים, כמעט גרמה לי לשקוע. ברגע אחד הבנתי שבלי לשים לב ויתרתי על עצמי בשם התפקוד. וגם.. שמה שקרה לי הכריח אותי בעצם להפסיק להתעסק רק בתפעול ולתת גם זמן לעצמי. התחלתי להעריך ולהתמקד בדברים הטובים: מזל שאני עובדת מהבית ויכולה להמשיך לפתח את העסק, מזל שלא קרה משהו יותר גרוע, שזה זמני. זה הרים אותי ועזר לי להפסיק לכעוס על כולם.
ברילוקיישן, הרבה נשים נכנסות לאימהות מאוד אינטנסיבית. לא כי הן לא רוצות קריירה. אלא כי זה המקום היחיד שבו יש להן שליטה מיידית. כשאין עבודה, אין שפה, אין רשת חברתית ,הבית והילדים הופכים להיות הזירה היחידה שבה אפשר להרגיש משמעות. ובחו"ל, זה אפילו מקבל חיזוק- את "האישה הטובה", התומכת, זו שמחזיקה את הבית. וזה באמת נותן סיפוק. אבל לפעמים, בלי לשים לב, זה בא על חשבון משהו אחר, הזהות שלך כאישה, לא רק כאמא.
כדי להיות אמא טובה באמת, אי אפשר לוותר על עצמינו בדרך.
הערות